מילים שלי


לידה
תהייה, ציפייה מהולה בהתרגשות
עוד שיחת טלפון להתייעצות
עוברת עוד ציר אחד מעבר לקו
אנחנו נושמות אותו יחדיו

נשימה של אחרי וקצת התמקדות

החלטה וסיום ההתארגנות
יציאה למרחב הלא נודע
פוגשת אותם בחדר הלידה

מחייכת, נושמת, פתיחה של 4
סיבובי אגן ליד המיטה
בן הזוג לידה מרוגש ותוהה
מה יהיה פה בחדר, מתי זה יקרה?


השעות נוקפות, נשימות, עיסויים
הריח בחדר נעים משמנים
אוקסיטוצין מתפזר, חיוכים, חיבוקים
צחוק מתגלגל בין לבין הצירים

שלב מעבר נכנס לו לפתע
"לא עומדת בזה" אומרת לרגע
סוער שם בפנים, יש בלבול וקצת פחד
כאב בלתי נסבל, מדמיינת את היעד


מזכירה נשימות, עוטפת אגן
יודעת שהכל כאן טבעי ומוגן
היא כבר שם בבועה, צוללת לעומק
מוניטור לסירוגין, שומעים את הדופק


מיילדת נכנסת, בודקת פתיחה
"הראש במינוס 1 למרות פתיחה מלאה"

קוראת לרופא שנכנס ואומר
"הלידה כאן תקועה, אני מציעה פקיעה"
פרצופים שתוהים לאן הוא חותר
נזכרים במשפט: "אפשר זמן לבדיקה?"

זמן לבדיקה ביניהם, לבחירה
אולי אף יחליטו לקבל את ההצעה
אבל זה יהיה רק אחרי חשיבה
מסבירה להם את האופציות העומדות בפניהם
הם שוקלים, מתלבטים ובסוף מחליטים
הומאופתיה, תנוחת שש ונשימה
והראש בפלוס 1 בבדיקה הבאה
 זמן רגיעה, הפוגה בצירים
מעכלת שתיכף חיים חדשים
הגוף מתארגן, מבטים אוהבים
מנוחה אמיתית, כמה נעים
 מצליחה להירדם, שוקעת בשינה
ותיכף מתעוררת לתחושת דחף הלחיצה
 מיילדת נכנסת: "איזה יופי, מתחילים"
חכי לתחושה ואיתה ממשיכים
נשימה עמוקה, מטלית לחה על המצח
"אני רואה את הראש, היא ממש כאן בפתח"
 "קדימה פוש אחרון, את תיכף אחרי"
מבט בעיניים, מאמין ואוהב
לוחצת כף יד משני הצדדים
מרגישה את האמון, הוא נותן חיזוקים
 לחיצה אחרונה, אדירה ושורפת
ושנייה אחרי את הקטנה היא עוטפת
 "עשיתי את זה! אני לא מאמינה!"
"היא בחוץ! אני אמא!" נשיקה ראשונה
הקטנה מתבוננת, שניהם המומים
"היצור הזה שלנו!"
רגע מפעים
 מביטה בשלושתם, מנגבת דמעה
עור לעור ותחושת נשימה מלאה
נשארת להתרגש, מכוונת בהנקה
מעבירים למחלקה, נפרדת בנשיקה
 יוצאת אל האור, העיניים שורפות
השעות בתוך חדר סגור מעייפות
קשה קצת לנהוג, אבל נזכרת ברגעים
אלה שממלאים וכל כך מספקים
 אז איך זה שזו עבודה ובד בבד כזו הנאה צרופה?
איך זה שזה כל כך מעייף אך ממלא באנרגיה חדשה?
איך זה שזו השגרה אבל כל פעם מחדש ההתרגשות בשיאה?
לעולם לא אדע.
לידה.

 ________________________________________________________________________


ארץ אחרת
2:30 בלילה, להתאפס מהשינה, להתארגן מהר מהר, לצאת ולהרגיש את הקור חודר לעצמות.

לנסוע בכבישים ריקים מלבד מוניות של אנשים שבטח נוסעים לשדה התעופה, כדי לטוס לארץ אחרת.

ואני, גם אני טסתי לארץ אחרת. ארץ שבה הזמן מנותק מהמציאות, ארץ שבה אפשר לראות אנשים שחווים כמעט את כל קשת הרגשות בכמה שעות, ארץ שבה מזג האויר/ חושך/ אור הם לא רלוונטיים, ארץ שבה העייפות לא מורגשת כי יש כל כך הרבה אדרנלין של התרגשות ורצון להיות, ארץ שבה אפשר לחשוב גם על הארץ שממנה באתי ולהתגעגע ולהעריך את מה שיש ביומיום, ארץ של פרופורציות, ארץ שאי אפשר להישאר בה אדישים וכשיש צורך לעשות בחירות כולם נרתמים, ארץ של תקווה חדשה, ארץ של צמיחה, ארץ של הפתעות, ארץ של אמונה בדרך ולא רק בתוצאה היבשה. ארץ שאפשר לתקן בה. המון.

ולקינוח, ארץ שאפשר לאכול בה בשעה 5:30 בבוקר 4 קוביות שוקולד ולהרגיש שזה ממש במקום וממש לא מוזר או מוגזם!

כל כך אוהבת להגיע לארץ הזאת, להכיר את תושביה החדשים, הרכים והטהורים כל כך שמתווספים אליה כל הזמן, ולצפות באושר הגדול שהם גורמים לתושבות/תושבים הוותיקים של הארץ שמחוצה לה.

Labor land  אין עוד ארץ כמוך. מזל שאפשר להגיע אליך במהירות מכל מקום בעולם.

 _________________________________________________________________________

פשוט להיות

      לפעמים הכל מרגיש שקט.
 לפעמים חלק מרגיש שקט וחלק גועש.
 לפעמים הכל מרגיש כל כך סוער.
לפעמים מבלי לדעת למה.
יכול להיות שלא תמיד היה ברור שזה בסדר. בסדר להרגיש משהו מבלי לנסות להסביר אותו כל כך. שהוא פשוט ישנו. וכל מה שצריך זה הכרה בו. שהוא קיים. הבנה שזה לגיטימי. שזה לא פסול.
מעין תחושה שיש בנו מיכל ענק של כל כך הרבה תחושות ורגשות – שמחה, עצב, מועקה, אהבה, שנאה, תסכול, סיפוק, פחד, אומץ. לפעמים רגש אחד מתנפח והשני מתכווץ. לפעמים השני מתנפח והראשון מתכווץ. ויש מקום גם לשניים מנופחים יחד. לא צריך לנפח או לכווץ בכח אף אחד. מי שרוצה מוזמן להתנפח ולהתכווץ כאוות נפשו. אנחנו, תפקידנו, רק לקבל אותו. לנשום איתו. לדעת שאנחנו כאן בשבילו, גם ללא מילים. עם הרבה תנועה. תנועה של קבלה, תנועה שיודעת גם להוציא החוצה אם אחד מהם יצטרך. 
  
לפעמים הקושי הוא באחר שליד, קרוב יותר או פחות, שלא מבין או לא מכיר את השפה הזאת. שבשבילו להכריח לנפח או לכווץ, עבד כל החיים. פתאום לעמוד מהצד ולראות מישהו קרוב אליו מתנפח ברגש "שלילי" לא עושה לו טוב, והמטרה שלו היא להשקיט את אזור המתח, לכווץ עוד לפני שהוא מוכן להתכווץ בעצמו... למרות שכל מה שהאזור הזה צריך עכשיו הוא קבלה, הכרה, חיבוק עוטף וכמה רגעים של לגיטימיות ונירמול. אחרי שנותנים לו את הרגעים האלה, שלפעמים ארוכים יותר ולפעמים פחות, הוא מצליח להתכווץ בזמנו ולהותיר תחושת רווחה גדולה. כזו שיש אחריה אנחה משחררת. כזו שלא מגיעה כשמכווצים בכח...
להבין כמה חשוב ללמוד להכיל כל רגש שעולה בנו ובזולת שלידנו. לדעת שהכל לגיטימי ואין רגש טוב או רע, חיובי או שלילי. לדעת שכל רגש שקיים בנו, פותח לנו עוד דלת בעולם הפנימי שלנו, גורם לנו להכיר את עצמנו טוב יותר ולחיות בשלום עם כל מה שאנו מביאים איתנו. בעיני, זו אחת ממשמעויות החיים.


_________________________________________________________________________
  

 פסיכודולה
ליווי הלידה מנקודת מבט פסיכולוגית וחשיבות המרכיב העיקרי בטיפול - האמפתיה/ חופית חיימוביץ'
(מתוך עבודת הגמר במסגרת הלימודים "דולות והדרכת הכנה ללידה", בית הספר "אמנות הלידה")



רקע אישי
לפני מספר שנים, כשהחלטתי שאני הולכת ללמוד פסיכולוגיה, עוד לא ממש ידעתי להגדיר לעצמי את מהות התפקיד הזה. כמובן שקראתי ולמדתי על כך רבות, אך ההגדרה הפנימית, האישית שלי, לא הייתה "מסודרת" מספיק. ידעתי שאני רוצה לעזור לאנשים, ידעתי שאני אוהבת להקשיב לאנשים, ידעתי שגם הסביבה שלי רואה את הדברים הללו. ידעתי שכל חיי, אני מנתחת את ההתנהגות של סובבי ואת של עצמי, נכנסת לעומקי נפשי (לעיתים, עד כדי צורך לצאת משם מהר...). אחרי שסיימתי ללמוד, יכולתי לראות את עצמי, בעיניי רוחי, יושבת מול מטופל/ת, מקשיבה, נעזרת בתיאוריות פסיכולוגיות ומנסה להביא את היושב/ת מולי לראייה חיובית על החיים, נותנת לו/ה לפרוק ומנסה להחזיק ולהכיל אותו/ה.

הערפול הגדול בתמונה הזו, היה הריחוק מהמטופל/ת. ההרגשה שאני לא פעילה, שאיני בתוך תהליך הריפוי שלו. שאני בעיקר צופה מהצד שנותנת לו כלים "מרחוק".

סיימתי את התואר והיה לי ברור שארצה להמשיך באותו הכיוון ואז... נכנסתי להריון. נכנסתי לעולם המופלא הזה של הריון ולידה. הרגשתי שאני חווה חוויה כה מעצימה, שונה מכל חוויה אחרת. בתחילה למדתי על העולם הזה בעיקר מספרים ומאוחר יותר מקורס ההכנה ללידה שנתן לי עוד ועוד. בלידה עצמה, התחושות שהרגשתי התעצמו עוד יותר. הרגשתי שזו חוויה שהייתי רוצה שכל אחת שאני מכירה (או לא מכירה) תעבור. עם כל הקשיים והחששות בהריון ועם כל הכאבים והרגעים חסרי הוודאות.

רק לאחר שנה מהלידה, הבנתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות. שבעולם הזה חבוי כל מה שרציתי. ללוות נשים וזוגות בתהליך ההריון והלידה. בדומה לפסיכולוג - להקשיב, לתמוך, להכיל אבל גם להיות חלק בתוך התהליך בזמן אמת. לעיתים פעיל יותר ולעיתים פחות, אך תמיד קרוב ומוחשי.





מבוא

כיום, טיפול פסיכולוגי נפוץ ונתפס כלגיטימי מבחינות רבות. אנשים רבים מבינים כי במידה ויש אפשרות, טיפול עשוי לעזור לכל אחד שבוחר בכך. החל מהצורך להתמודד עם קשיי היום-יום בחיים, דרך הצורך להתמודד עם אירועי חיים משמעותיים ועד להתמודדות עם טראומות בחיי המטופל.

הבאת ילד לעולם נחשבת לאחד מאירועי החיים המשמעותיים ביותר עבור זוגות/ נשים, המתעתדים לעבור חוויה זו. ברוב המקרים, בחירת דולה בלידה לתהליך הזה, מגיעה ממקום של צורך באדם היודע על תחום הלידה, שיוכל להכיל, לתמוך ולעזור.

בעיני, לא ניתן להתעלם מנקודות ההשקה בין טיפול פסיכולוגי לבין ליווי בלידה. בטיפול פסיכולוגי, ישנם מרכיבים רבים. ביניהם, מאפייני אישיות של המטפל והמטופל, היחסים ביניהם ודרכי ההתמודדות עם הטיפול – גם של המטפל וגם של המטופל. אני רואה את כל המרכיבים הללו ואחרים, גם בתהליך ליווי הלידה.

אינני מתיימרת לומר שליווי בלידה שווה ערך לטיפול פסיכולוגי. כלל וכלל לא. ישנם מרכיבים שונים ורבים בטיפול הפסיכולוגי שאינם נמנים על מרכיבים בליווי תהליך הלידה ולהיפך. בין יתר הדברים, טיפול פסיכולוגי, כמובן, הינו ארוך יותר מליווי בלידה, במידה והינו טיפול טוב הוא גם עמוק יותר, נוגע ברבדים רבים בחיי המטופל, היחסים עשויים להיות מעט יותר מרוחקים מאשר יחסים בין מלווה בלידה ליולדת (מכורח הנסיבות, המלווה נמצאת בתהליך כה אינטימי וחי, מה שבטיפול פסיכולוגי, לא קורה). אך עם זאת, אני מאמינה בכל ליבי שניתן לשפוך אור על תהליך ליווי הלידה דרך ידע, זיהוי תהליכים ושימוש בכלים מהטיפול הפסיכולוגי.

מכיוון שעבודה זו קטנה בהיקפה, לא אוכל להשוות בין כל המרכיבים הקיימים, אך אנסה להתמקד בעיקר, כפי שאני רואה אותו: הבסיס להשוואה בין טיפול פסיכולוגי לליווי בלידה והתכונה העיקרית, בעיניי, בטיפול/ בליווי, האמפתיה.

לידה, ליווי ומודל פסיכולוגי

לידה נחשבת מאורע משמח ואימהות היא שאיפה של נשים רבות. עם זאת, זהו מאורע המלווה בפחדים רבים, חששות וחרדה, בעיקר של האם העומדת ללדת.

רוב הנשים חוות קשיים רגשיים ועשירית מהן אף חוות דיכאון לאחר לידה. הסיבות לכך הן רבות ואמנה את העיקריות שבהן:

1. - לידה היא אירוע הכרוך בשינויים הורמונאליים דרמטיים.

2. - היא משנה את מבנה המשפחה ואת תפקידי החברים בה.

3. - תינוק חדש גורם להפרעת שינה ולעייפות מצטברת.

4. - האם הצעירה זקוקה לעזרה ותמיכה - כל מה שכבר לא עובד היטב במשפחה, עשוי לעבוד אפילו פחות: יחסיה עם אמה, בן-זוגה, וכן חברים אחרים במשפחה.

5. - זוהי מעמסה כלכלית, במיוחד לזוג שאין לו בסיס כלכלי מלכתחילה: זה נעשה יותר גרוע עם הזמן, וככל שהשנים עוברות, יש יותר תרבות צרכנית הקשורה לגידול ילדים (ציוד יקר, ריבוי צעצועים, בגדים וכדומה) שמקשה עוד יותר.

חווית הלידה לא נכנסת ברשימה זו כגורם סיכון שיטתי כנראה כי הלידה היא חוויה דרמטית לכל הנשים. לא מדובר רק על הכאב או הדרמה הרפואית אלא על המחשבה שיש משהו לא בסדר בלידה. כשיש מחשבות כאלו, הן יכולות לתווך לדיכאון אחרי לידה. אם האישה מפרשת את הלידה באשמה, כעס וכו', אז זהו בהחלט גורם סיכון.

אשה העומדת ללדת מחזיקה בתוכה את כל החששות והפחדים שצויינו לעיל. תאוריות פסיכולוגיות מציעות כי הטיפול המניעתי במקרים של חרדות ופחדים (כדי למנוע דכאון לאחר לידה וכיוצא בזה), יהיה גיוס תמיכה מבן הזוג והמשפחה המורחבת, מהקהילה, טיפול תמיכתי לאם, "חונכת" וכד' (Comer, 2007). מבחינת תיאוריות אלה, עיקר הטיפול הוא בעצם בדיעבד ולאחר הלידה.

אנסה לעמוד על מהות תפקיד המלווה בלידה כמטפלת בזמן אמיתי בתהליך ליווי הלידה. בעצם, המלווה הינה "מטפלת-יוזמת" להבדיל מהמטפל–הפסיכולוג שאינו לוקח חלק פעיל בחיי המטופל. בטיפול פסיכולוגי, המטפל אינו מעורב בכל תהליך האירוע המסויים בחיי המטופל/ת, במקרה זה הלידה. לעומתו, מלווה בלידה, אשר מודעת לכל הגורמים שהוזכרו לעיל, פועלת כ"מטפלת" המונעת את גורמי הסיכון המאיימים. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות ידוע כי נוכחות של מלווה בלידה מפחיתה, בין היתר, את אחוזי ההתערבויות בלידה שעלולים להוות גורמי סיכון להתפתחויות של דכאון או הפרעות פסיכולוגיות אחרות ומעלה את האחוזים של תוצאות לידה בעלות השפעות טובות (פחות בעיות בהנקה, פחות סימפטומים של חרדה ודכאון ויותר הערכה עצמית ותקשורת טובה עם התינוק) (קלאוס, קלאוס וקאנאל, 2004).

המודל הפסיכולוגי שעשוי לתמוך בהשערה כי תמיכה בתהליך הלידה הינה הכרחית למיקסום הרגשת היולדת שהיא אכן יכולה לעמוד בתהליך בהצלחה, הוא המודל הקוגניטיבי של בנדורה (1989 Bandura,). במודל זה, הוא מראה כיצד מוחנו פועל בזמן בו אנו צריכים להתמודד עם מקור ללחץ/ חרדה (בכלל זה, הולדת ילד). המשאבים העיקריים העוזרים לנו בהתמודדות הם: דימוי עצמי ותמיכה חברתית.

STRESSOR - מקור ללחץ או חרדה:

1. יום-יומי: פקק תנועה, חשבון חשמל

2. מפנה: סיום תואר, נישואין, גירושין, הולדת ילד

3. טראומה: תאונה, תקיפה, מלחמה, רעידת אדמה

Assessment of stressor :

לפנינו אתגר. אנו עושים הערכה אם יש לנו המשאבים לעמוד בו.

המשאבים כוללים: דימוי עצמי, תמיכה חברתית, ניסיון וכו'.

האדם מעריך שלא עומד באתגר - עירור סימפתטי ושחרור קורטיזול. האדם מעריך שכן עומד באתגר - התגייסות ואחריה רגיעה.


אם כך, מלווה בלידה יכולה לענות על הרבה מהמשאבים אותם היולדת צריכה כדי להאמין שהיא אכן יכולה לעמוד באתגר הלידה. לעמוד באתגר, כדי שבסופו של דבר, היא תצא עם חוויה טובה, שלמה ולרוב, גם מעצימה. בין יתר המשאבים, המלווה מחזקת את הדימוי העצמי של היולדת ומעודדת אותה לכל אורך הדרך, היא מהווה את התמיכה החברתית שכל כך חשובה בתהליך כזה והיא יכולה לתת בטחון ליולדת על פי ניסיונה והידע הרב שיש לה. לעיתים, המלווה אף עונה על צרכי היולדת ממש כפי שקורה בפרקטיקה קלינית, בטיפול פסיכו-דינאמי לדוגמא, בחדר הטיפולים. על ידי שיחות נפש מעמיקות, המשחררות את הנפש, בזמן אמת, תוך כדי תהליך הלידה.

מתוך הלידה של א', (מנקודת המבט של המלווה בלידה):

"...א' מדברת אליי המון. שיחות שהפכו לעמוקות יותר ויותר ככל שהלילה עבר. כיף לי לדבר איתה ועם זאת, העייפות כמעט שוברת אותי... אבל לפתע אני מבינה שהשיחות האלו, הן לגמרי מה שהיא הייתה צריכה. היא מדברת על דברים שכל כך היו צריכים לצאת מהמערכת כדי להרגיש יותר טוב, להיות יותר שקטה. להיות מוכנה ללידה הזאת. אני מתחילה לחשוב שאם הייתי מגיעה מוקדם יותר במשך השבוע רק כדי לדבר איתה, זה היה משחרר אצלה משהו יותר מהר..."


על בסיס הדברים הללו, ניתן לומר שהמלווה משמשת כמשאב אחד גדול ופועלת כ"שגרירת" הטיפול הפסיכולוגי בזמן אמת.

 איכויות/ תכונות אופי במלווה בלידה

טיפול פסיכולוגי הוא תהליך המבוסס במידה רבה מאד על איכות הקשר הנוצר בין המטפל למטופל ועל יכולתו של המטפל להבין הבנה אמפתית ומדוייקת את נפשו של המטופל. מחקרים חוזרים הראו כי הגורם המכריע בהצלחת טיפול אינו דווקא השיטה הטיפולית, אלא איכויות המטפל עצמו, בין אם הוא עובד בגישה כזו או אחרת.

"אם את מורה ליוגה, את מטפלת. באנשים. אם אתה אקופונקטוריסט, אתה מטפל. באנשים.

אם את מטפלת בתנועה, את מטפלת, באנשים. אם אתה פסיכולוג, אתה מטפל, באנשים.

איננו מטפלים רק בגוף, או ברגשות, או בחלומות / שרירים / מרידיאנים וכו'. אנחנו מטפלים באנשים. אנו מטפלים במכלול של מה שזה אומר להיות אדם. ולפני הכול לטפל זה להיות, כאדם, בקשר עם האדם שאיתו אנו עובדים" (שביט ולי, 2006).


אותו מטפל שאיתו אנחנו מרגישים נוח להרפות, להרגיש מה קורה לנו, להרגיש את הגוף שלנו, שהנוכחות שלו עוזרת לנו להתרכך, לרכך את נפשנו, גורמת לנו להיות פחות שיפוטיים כלפי עצמנו, להיות נינוחים יותר. זהו מטפל המתאים לנו, שאיתו נוכל באמת לקדם את עצמנו.

כך גם בליווי הלידה. ההרגשה של היולדת ותפיסתה את התהליך באופן חיובי, תלויה רבות בקשר שלה עם המלווה ובאיכויות/ תכונות האופי שלה. היולדת נמצאת בתהליך כל כך עמוס בחוויות רגשיות. מחד, כל כך מרגש ומשמח ומאידך, מלחיץ ומפחיד. אחד הדברים החשובים בתהליך הליווי הוא ההתאמה בין היולדת למלווה באופן שיעניק ליולדת את כל הבטחון לו היא זקוקה.

על פי רוג'רס (Atkinson & Hilgard, 2002), האיכויות החשובות ביותר של מטפל הן:

1. - אמפתיה - היכולת להבין את צרכי המטופל.

2. - חום - קבלת אנשים כפי שהם, כולל ההכרה ביכולת שלהם להגיע לפיתרון לבעיותיהם.

3. - אותנטיות - המטפל צריך להיות אדם פתוח וישר שאינו משחק תפקיד או פועל מאחורי חזות מקצועית.

 בעיניי, בטיפול/ ליווי בלידה, כל האיכויות הנזכרות לעיל הן חשובות ביותר והחשובה במיוחד היא האמפתיה, על כל נגזרותיה. מחקרים מראים כי אמפתיה היא אלמנט מפתח בקשר בין מטפלים למטופלים, והצלחת הטיפול הינה בהתאמה גבוהה עם התפיסה של המטופל את המטפל כאמפתי (Harvard Women’s Health Watch, 2007).


אמפתיה

תכונת האמפתיה היא יכולת האדם להעמיד את עצמו במקום של האחר, לחוש את תחושותיו, לחוות את חוויותיו ולחשוב את מחשבותיו (Eagle & Wolitsky, 1997 in Banja, 2006; Kalisch, 1973). אמפתיה היא תופעה בה האדם אינו חושב על איך היה פועל בסיטואציה מסוימת אלא רואה וחווה את הסיטואציה מנקודת מבט האחר (Rogers, 1959 in Banja, 2006).

כמו כל תכונה אישיותית, אמפתיה משתנה במינונה מאדם לאדם (Harton & Lyons, 2003). על פי רוב, נשים בעלות יותר אמפתיה מאשר גברים. לנשים יש יכולת גדולה יותר להבין את מחשבותיו ורגשותיו של האחר מאשר לגברים (Toussaint & Webb, 2005).

על פי איוניר (2002), המושג אמפתיה כולל שני מרכיבים: המרכיב הראשון רואה באמפתיה שיטה ויכולת ללמוד נתונים פסיכולוגיים על אדם אחר והמרכיב השני מתייחס להתנהגות הנובעת מתוך המצב האמפתי. כל אדם שעוסק בריפוי או צמיחה של אדם אחר, צריך להשיג שליטה טובה בשני המרכיבים הללו.

 אמפתיה בהיבט הפיזיולוגי

מחקרים גילו כי אמפתיה אינה רק תגובה נפשית, אלא גם תגובה ביולוגית-פיזיולוגית. על פי ממצאים אלו, משערים כי בני אדם ממש מחווטים פיזיולוגית לתקשר (Harvard Women’s Health Watch, 2007).כך ניתן להבין שכאשר מטופל חווה קושי/ התרגשות/ כאב וכד', המטפל עשוי לחוש את תחושותיו ולהבינו, לא רק ברמה הנפשית, אלא ממש ברמה הפיזיולוגית.

מלווה בלידה, נמצאת עם היולדת בתוך מרחב כל כך רגיש וסוער וכמטפלת, היכולת שלה להבין ולהכיל את היולדת דרך הנפש ואף דרך הגוף, היא יכולת חשובה מעין כמוה. יכולת שעוזרת לה לדעת ולהבין את צרכי היולדת בדיוק ורגישות רבה.

מתוך סיפור הלידה של ש' (מנקודת המבט של המלווה בלידה):

"בין הצירים, אני מזכירה לה שהיא יכולה לצעוק עליי ולמחוץ את הידיים שלי כמה שהיא רוצה. בעלה ואני מצליחים לגרום לה לחייך מידי פעם. אני עושה איתה קולות נמוכים במהלך הצירים. מבלי לחשוב על זה בכלל, אני מוצאת את עצמי עושה תנועות מעגליות עם האגן שלי. ממש כואב לי בגב התחתון..."


"אני קפואה. שניות אחרי זה הרופאה מוציאה אותי החוצה. אני מחכה מעבר לוילון. "רגע, שנייה, זה כואב לי". "פיתחי את הרגליים, אי אפשר ככה לבדוק. את יותר מידי קפוצה. תשתחררי". אני המומה. כל גופי מכווץ, כולו מצומרר ועיניי דומעות. כמה חוסר רגש. כמה כאב לי לשמוע את הדברים הללו. ואני עומדת שם ולא יכולה לעשות דבר. "טוב, אין שום דבר, לא פתיחה, לא מחיקה. תקבלי עוד כדור". הרופאה יוצאת ואני נכנסת אליה, מנסה להכיל את כל מה שעברה עכשיו..."

אני משערת כי חלק מהעדות על אמפתיה כתכונה פיזיולוגית, קשור לנוירונים הנקראים "נוירוני מראה". נוירונים אלה משתתפים בפעולה הנקראת "הדהוד", פעולה בה אנו מחקים, גם באופן בלתי מודע, את האדם בו אנו צופים. בנוסף, נוירונים אלה משתתפים גם בפעולות כמו קריאת כוונות ופענוח רגשות (פרידמן-גדסי) – פעולות דומיננטיות מאוד בתכונת האמפתיה.

"כשמשהו בתהליך הלידה מבקש לנוע, כשמשהו אצל היולדת מבקש לצאת, להתבטא, וזה לא קורה, אני מרגישה בתוכי את התנועה הקפואה אצלי בגוף. כל הגוף שלי הווה את התחושה של משהו שהתכונן לזוז, ונתקע. את הצעקה, או הבכי. את הגוף שרצה לקום, לזוז, להתארגן אחרת. אני מזהה איך האגן שלי מכווץ, כל רצפת האגן מוחזקת חזק, הכתפיים עולות, הנשימה מתקצרת ..ולפעמים, אם עוד לא זיהיתי את כל זה עד אז, אני מרגישה כבר כאילו אני על קצות האצבעות מרוב התכוננות...." (פרידמן-גדסי )

ההיבט הפיזיולוגי בתכונת האמפתיה, יכול אף להצביע על יכולת ללמוד את התכונה. קארל מרסי (Harvard Women’s Health Watch, 2007), מאמין כי למרות שאמפתיה נחשבת לתכונה מולדת, זהו כישור שמטפלים יכולים ללמוד, במיוחד כשהם יכולים להיווכח לתופעות הפיזיולוגיות שנלוות לחוויה הרגשית שהם חווים.


מלוות בלידה, יכולות ללמוד לפתח את התכונה הזאת, שכל כך נצרכת בליווי, גם אם היא לא מגיעה בטבעיות וקלות עם כל יולדת.


לסיכום

המלווה בלידה תורמת רבות ליולדת. מחקרים רבים תמכו והוכיחו זאת. ידוע כי מלווה יכולה להיות בעלת כישורים רבים כמו להעניק ליולדת טיפול במגע, בקול, בתנועה, בשמנים. גם ידוע כי המלווה תומכת נפשית ביולדת. עם זאת, כמעט ולא מדובר על הפן הפסיכולוגי במהלך תהליך הליווי. על כלים משמעותיים שיכולים לשמש את המלווה בתהליך הליווי.

עבודה זו אמנם קצרה, אך מהווה בסיס ראשוני להשקפה שלי. השקפה בה אני רואה את הליווי כחלק בלתי נפרד ממערך טיפולי. בין אם היולדת עברה דברים קשים במיוחד בחייה ובין אם דברים פחות קשים. כל אחת מגיעה ללידה עם מטען רגשי שיש לו מקום גדול בתהליך.

בנוסף, כפי שנאמר בעבודה, אני רואה באמפתיה מרכיב עיקרי בתהליך הליווי. היכולת להבין ולהרגיש את היולדת, היא עיקרית וחשובה אם לא החשובה ביותר. ההוכחה הפיזיולוגית שיש לתכונה הזו, היא משמעותית ביותר עבור מלוות בלידה. מלוות יכולות להשתמש בה וללמוד ממנה יותר ויותר.

ה"שימוש" בפיזיולוגיה יכול להגיע, לטעמי, רק ממודעות עצמית. אני רואה במודעות העצמית שיש לנו כבני אדם, כלי משמעותי מאוד בחווית הטיפול. כשאנו יודעים את עצמנו, מה אנו מרגישים בסיטואציות מסויימות, יותר קל לנו להבין מה האחר מרגיש. ככל שטווח הרגשות שבנו יהיה רחב יותר, חשוף לנו, נוכל לעזור גם לעצמנו וגם לאחר. מהצד השני, האמפתיה כתכונה נפשית ופיזיולוגית, יכולה להעניק לנו רבות למודעות העצמית ולפיכך, גם להתמודדות וההבנה את היולדת. כך כמו ה"ביצה והתרנגולת"...

אני מאמינה שכשאנחנו יודעים להיות אמפתיים כלפי עצמנו, אנו יודעים טוב יותר להיות כאלה כלפי הזולת. במקרה שלנו, כלפי היולדת.



 ביבליוגרפיה

איוניר, ש. (2002). האמפתיה כשביל למקומו של הזולת. מתוך הספר: פרקי אמהות – נשים ישראליות מגיבות ל"פרקי אבות". עורכת: יעל משאלי. הוצאת ידיעות אחרונות.

קלאוס, מ.ה., קאנאל, ג'.ה., וקלאוס, פ.ה. (2004). לחבק את האם – ספר הדולה. תרגום: יהודה עופר. הוצאת לייף סנטר.

Atkinson & Hilgard's Introduction to Psychology ,14 edition: Wadsworth Publishing, 2002.

Bandura, A. (1989). Human agency in social cognitive theory, American Psychologist, Vol 44(9), Sep 1989, 1175-1184

Banja, J. D. (2006). Empathy in the physician's pain practice: Benefits, barriers, andrecommendations. American Academy of Pain Medicine, 7, 265-275.

Comer, R. J. (2007). Abnormal Psychology, 6th edition, Worth Publishers: NY.

Harton, H. C., & Lyons, P. C. (2003). Gender, empathy, and the choice of psychologyMajor. Teaching of Psychology, 30, 19-24.

Kalisch, B. J. (1973). What is empathy?. The American Journal of Nursing, 73, 1548- 1552.

The biology of patient-psychotherapist empathy/ in brief. Harvard Women’s Health Watch, 2007.

Toussaint, L., & Webb, J. R. (2005). Gender differences in the relationship between empathy and forgiveness. Journal of Social Psychology, 145, 673-685.

אתרי אינטרנט:

http://www.peima.co.il - "להיות מטפל", מאמר מתוך האתר של בועז שביט ויעל לי.

http://www.dulot.co.il/kerengadasi/show.asp?art=44&t=l - "הדהוד בלידה", מאמר מתוך האתר של קרן פרידמן-גדסי